שטרן ואח' נ' טוני ווספה פיצה בע"מ ואח' - פסקדין

החלטה

הבקשה וטענות הצדדים

1.מונחת בפניי בקשת המבקשת לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט. המבקשת הינה הנתבעת והתובעת שכנגד בהליך הנזכר בכותרת. המבקשת טוענת כי המשיב מס' 1 הינו אדם פרטי המתגורר דרך קבע בחו"ל; ואילו המשיבה מס' 2 הינה חברה זרה, חברת חוץ, הנעדרת כל נכסים בישראל.

2. המבקשת מפנה להוראות תקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי (התשמ"ד)-1984 בכל הנוגע למשיב מס' 1. בעניינו מציינת המבקשת כי מפרסומים שונים למדים אנו שהמשיב מס' 1 נתון בחובות כבדים והוגשה נגדו בקשה לפשיטת רגל. לתמיכה בטענה זו מפנה המבקשת לציטוט מהעיתון "גלובס" (נספח ב' לבקשה).

המבקשת מפנה להוראת סעיף 353א' לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 בעניין המשיבה מס' 2. המבקשת טוענת כי כאשר מעורבת חברת חוץ, קמה חזקה על פי דין לחייב בהפקדת ערובה.

3.המשיבים התנגדו לבקשה. ראשית טענו הם שהיה על המבקשת להעלות את הבקשה במסגרת קדם המשפט, ומשלא עשתה כן אזי אין מקום להדרש לבקשה בשלב מאוחר, ראו תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.

לגופו של עניין טען המשיב מס' 1 שאין בפרסום דבר כדי ללמד על מצבו הכלכלי והוא אינו נתון בפשיטת רגל; המשיב מס' 1 טוען כי בטרם ההתקשרות העיסקית עם המבקשת ניתנו לגביו המלצות חמות. המשיב מס' 1 טען כי בכוונתו לשוב ולהתגורר בארץ לצמיתות לאור גיוסו של בנו וכן כי המבקשת אוחזת בדמי זיכיון בסך 50,000 יורו השייכים למשיבים.

4.עוד טוענים המשיבים שסיכויי התביעה העיקרית גבוהים בעוד שסיכויי התביעה שכנגד קלושים. בתגובה מבקשים המשיבים לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם הם בתביעה שכנגד, וזאת בין היתר לנוכח העובדה שהמבקשת לא שילמה אגרה לרשם החברות.

5.המבקשת הגיבה לתגובה, טענה כי בקשה להפקדת ערובה ניתן להגיש בכל עת; שהמשיבים לא הוכיחו בתגובתם את יכולתם הכלכלית, למרות שהנטל לעשות כן מוטל עליהם ושסיכויי התביעה אינם גבוהים. באשר לבקשה הנגדית לחייב את המבקשת בהוצאות משפט נטען כי לא ניתן להבליע את הבקשה במסגרת תגובה. בנוסף נטען כי המבקשת הינה חברה ישראלית,בעלת כתובת בישראל ואף צורפו ראיות בנוגע לאיתנותה (נספחים א' –ד' לתשובה לתגובה).

דיון והכרעה

6.אכן בתיק זה מעורבים הן תושב חוץ (המשיב) והן חברת חוץ (המשיבה). לכן יש להדרש הן לתקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי והן לסעיף 353א' לחוק החברות.

7.באשר למשיב, בתגובתו הוא מודה למעשה שעדיין מתגורר הוא דרך קבע בחו"ל. המשיב לא ציין מועד בו הוא צפוי לשוב לישראל ואף לא ציין ולו נכס אחד ממנו ניתן יהיה להפרע את הוצאות המשפט, אם וככל שאלו יוטלו.

8.לגבי תקנה 519(א) ההלכה קובעת כי על מנת לא להכביד על תובעים חסרי אמצעים ולאפשר גישה לבית המשפט,יפעיל בית משפט שיקול דעתו באשר לאופן הבטחת ההוצאות,ראו פסק דין בע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר בע"מ, פ"ד מז(3), עמ' 850 .

עוד נקבע בפסיקה כי: "אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה קלושים. עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על-כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול-דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות "(ראה רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ [1], בעמ' 650).ב

עם זאת, בפס"ד אויקל הנ"ל נקבע גם כדלקמן: " תקנה 519 אינה מפרטת, כיצד יש להפעיל את שיקול הדעת האמור, אך בפסיקה נתגבשו כמה כללים, שיש בהם, בלי להיות ממצים, כדי להדריך את בית המשפט לגבי השימוש בשיקול דעתו, כגון: כאשר מתגורר בחוץ לארץ, והנתבע, אם יזכה בהוצאות, יתקשה משום כך לגבותן, ואין בידי התובע נכסים הנמצאים בארץ ושמהם יוכל הנתבע להיפרע, או כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9(2)" . ראו בעניין זה גם רע"א 3601/04 לין וינצ'ון נ' מדינת ישראל-מנהלת ההגירה (פורסם במאגרים).

9.במקרה שלפנינו אין מחלוקת שמדובר בתושב חוץ; לא פורטו כל אמצעים העומדים לרשות המבקשת מהם תוכל להיפרע, בוודאי לא נכסים הנמצאים בישראל. העובדה שהמשיב אינו פושט רגל לא די בה כדי להוכיח איתנות. גם אם בפרסום ב"גלובס" אין ממש, עדיין הנטל הוא על המשיב להוכיח יכולת כלכלית כלשהי ולא ההיפך. העובדה ששילם דמי זיכיון אף היא אין בה כדי לסייע בבקשה שבפניי. לגבי סיכויי התביעה – איני יכולה להביע בשלב זה דיעה האם אלו טובים או קלושים, בכל מקרה זיכויי התביעה אינם חזקים עד כדי כך שיטו את הכף ויאיינו את הצורך בהפקדת ערובה. לכן, יש להעתר לבקשה בכל הנוגע למשיב מס' 1.

10.ולגבי המשיבה מס' 2, חברת החוץ: סוגיית האפשרות לחיוב תאגיד בהפקדת ערובה להוצאות, מוסדרת בסעיף 353א בחוק החברות, התשנ"ט - 1999, בזו הלשון: "הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

11.בהתאם להלכה הפסוקה, הוראות אלו "גוברות" על ההוראות הכלליות בדבר חיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי הליך בחינתה של בקשה לחיוב חברה- תובעת בהפקדת ערובה להוצאות מתבצע במספר שלבים: " מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית משפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית משפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן" , הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד- על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר- על דרך ההיקש – כי שאלת סיכויי ההליך (אותם נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית משפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב בערובה. במילים אחרות- אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ ). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:

בשלב זה הנטל הרובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות.

בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד.